קבר רחל ובית לחם
במלחמת ששת הימים
הקלטות ועדויות על קבר רחל ובית לחם בזמן המלחמה
משחרור ירושלים והר הבית
אל בית לחם
ראיון עם אל"מ אליעזר אמיתי, מפקד חטיבת ירושלים, על הלחימה באיזור ירושלים. בקטע המושמע כאן הוא מספר על כיבוש בית לחם, חברון וגוש עציון, ביום הרביעי למלחמה.
"ריכזתי כוח לכיוון רמת רחל, כי היה ברור לי שהמשימה הבאה תהיה לכיוון הר חברון ובית לחם".
ההקלטה שמורה בארכיון המדינה, ומובאת כאן באדיבותם.
כניעת בית לחם בידי צה"ל
ומסירת מפתח קבר רחל
עדויות על כניעת בית לחם ביום הרביעי למלחמה, ומסירת מפתח קבר רחל לרב יוחנן פריד – מראיין הכתב הצבאי אלימלך רם.
סרן איז'ו: "זהו כתב הכניעה שהוגש לנו מראשי עיריית בית לחם.. כ"ח באייר תשכ"ז".
"המפתח של קבר רחל נמסר לנו מיד כשהגענו".
ההקלטה שמורה בארכיון המדינה, ומובאת כאן באדיבותם.
קולות ראשונים
משחרור קבר רחל
האזינו להקלטה אותנטית של תפילות בקבר רחל כפי ששידר הכתב הצבאי בשעות הראשונות לשחרור קבר רחל ובית לחם במלחמת 'ששת הימים'.
"קבר רחל בואכה בית לחם, הכבושה בידי כוחות ישראל".
בהקלטה נשמעים המתפללים הראשונים שחזרו לאמא באמירת פרקי תהלים, והכתב מתאר מקום שנשאר שמור כמעט בשלמותו (מלבד ספרי התורה שנלקחו).
ההקלטה שמורה בארכיון המדינה, ומובאת כאן באדיבותם.
הגעת ופריצת הרב שלמה גורן זצ"ל לקבר רחל לקראת חצות
(מתוך ראיון ע"י ד"ר יוסף שרביט)
לפנות ערב [במוצאי כ"ח באייר] עזבתי את ירושלים, נסעתי לכוון בית לחם. בשל העובדה שהירדנים זרעו מוקשים, הדרך הייתה חסומה במשך כל 19 השנה. באתי לשם, ואמרו לי שעדיין הדרך הזאת סגורה, כי הכוחות שלנו – שכבר נלחמו בבית־לחם – עדיין לא ניקו אותה. הכרתי את הדרך מפני שפעם נסעתי בדרך הזאת. הביאו אותי לשם פעם [לאחר "מלחמת השחרור"], כי נישאר לנו הרוג אחד מן הגוש. שמו היה אברהם חרל"פ. הוא ניפצע בגוש, והעבירו אותו פצוע לבית־החולים הצרפתי שבבית־לחם. הוא מת בבית החולים, והנזירות קברו אותו בחצר בית החולים… לא היה אף יהודי שיקבור אותו, אז הם החליטו לקבור אותו עד אשר יבואו להוציא אותו. קבלתי רשות להוציאו, הלגיון הירדני הביא אותי לשם. אני הוצאתי אותו לקבורה בירושלים.
בית לחם הייתה כבר בידנו ולכן היו עוד כמה קרבות קלים. חטיבה 16, חטיבת ירושלים, התקדמה לכיוון הגוש. אלוף הפיקוד אמר לי להגיע לגוש. אמרתי לו שאני מרגיש חובה להיות הראשון בחברון. "תלון בגוש", השיב לי, "ואז תוכל להגיע לחברון בהקדם". חזרתי לפיקוד לפנות ערב כדי להתייחס למספר ההרוגים שהחלו נופלים בכל החזיתות בארץ, להרוגים שנקברו קבורה ארעית, זיהויים ובעיות רבות דומות – לכך נתתי הוראות לכל היחידות בארץ. יצאתי ב–21:30 ושבתי לכיוון תלפיות, כשהדרך כבר הייתה פנויה לכיוון הגוש. אבל בדרכי לבית־לחם לפתע נזכרתי בקבר רחל, מה קורה עם קבר רחל? האם שוחרר קבר רחל?
שאלתי את החיילים העוברים ושבים, שלא יכלו כלל להתפנות אלי ולהשיב לי. היו עדיין יריות מכל עבר. החלטתי ללכת לקבר רחל. התקשיתי להכיר את המקום, שהרי שינו את מראהו החיצוני, בעיקר בשל הוספת השער. הסתובבתי הלוך וחזור עם נהגי. חזרתי כמעט עד לגוש ושוב חזרתי וחיפשתי עם נהגי, היינו מצוידים רק בנשקי הגנה. רק ב-23:00 בלילה מצאתי את קבר רחל, אלא שהשער היה סגור עם שרשרת ברזל כבדה מאוד ומנעול. הייתי נחוּש! החלטתי להיכנס לתוך קבר רחל, ויהי מה. הוצאתי פּלייר לטפל בשרשרת, עברה למעלה משעה עד אשר פרצתי את השרשרת עם המנעול. הם מצויים בידי בביתי. נכנסתי פנימה דרך שער הברזל החיצוני. בפנים הייתה דלת קלה מאוד. שם היה קיוסק. בהעדר מפתחות, שברתי את השמשה, ונכנסתי. אחרי כן פרצתי את הדלת הזו שהייתה מאוד קלה לפריצה, אלא שבפנים, הדלת המובילה לקבר רחל, הייתה נמוכה וכבדה עד מאוד, ללא כל מפתח.
לא ידעתי מה לעשות האם לשבור, לפרוץ את הדלת הזו? לא רציתי לפגוע בדלת הזו שהייתה מעץ יפה מאוד. אז יצאתי החוצה ולפתע פתאום מישהו זרק צרור מפתחות על הכביש. מצאתיו מונח על הכביש, הכרתי אותו – היה זה צרור המפתחות של קבר רחל, הצרור הזה היה בידי שמש יהודי שהיה אחראי על ביקורי יהודים בקבר רחל. הערבי השומר של קבר רחל, שגר ממול החזיק את הקיוסק, ובעודו ב"עוצר" זרק את המפתחות מבעד לחלון, ביודעו כי לא נותרו לו סיכויים. הוא עשה לי חסד וזרק לי את המפתחות, פשוט פתחתי את דלת קבר רחל. אני זוכר שנכנסתי, הנחתי את ידיי על קבר רחל ואמרתי: "ושבו בנים לגבולם… מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה". זה היה בדיוק בחצות הלילה. לאחר מכן קראתי בזוהר, שלעתיד לבוא ישובו בני ישראל ויתקבצו לארץ ישראל בתיקון רחל, בחצות הלילה.
התקדמתי לגוש עציון…
(מתוך תחקיר צה"ל לאחר מלחמת ששת הימים, ארכיון צה"ל)
אחרי 8:30 בערב יצאתי לכיוון בית לחם. כשהגעתי לגבול 'הקו הירוק', כפי שאנחנו קוראים לו היום, ליד תלפיות, כבר לא היה שם איש. כלומר, כל הכח [הצבאי] עבר ואני התחלתי לרוץ אחרי הכח. עמוס חורב ואברשה נסעו אחרי גם כן במכונית, וכשהגענו לבית לחם אני אמרתי: "היכן קבר רחל? אני צריך להכנס לקבר רחל". התחלתי לחפש את הקבר, אין עם מי לדבר.
אחרי כן פגשתי משאית עם חיילים שנסעו לכיוון גוש עציון, הם אמרו לי שהכח נמצא בכיוון גוש עציון והם ילונו הלילה בגוש עציון, כל החטיבה. שאלתי אותם אולי הם יודעים היכן נמצא קבר רחל? איש מהם לא ידע. נגשתי לאברשה ואמרתי לו: "אם אתם רוצים להתלוות אליי לקבר רחל מה טוב, אם לא, אני נשאר בבית לחם עד שאמצא את קבר רחל".
אני הכרתי את קבר רחל לא רק מלפני המנדט (עד תש"ח-1948), אלא גם בתקופת הירדנים (תש"ח-תשכ"ז). ובכן, הייתי צריך לדעת את המקום. עברתי עוד פעם את כל הכביש הראשי ולא מצאתי את קבר רחל, מפני שאז השער הזה לא היה קיים, השער עם שני העמודים שבנו ליד קבר רחל – לא היה קיים, ופשוט לא הכרתי את המקום.
הם [עמוס חורב ואברשה] אמרו שהם לא מעוניינים להשאר שם, הם נוסעים ישר לגוש עציון, הם רוצים להיות יחד עם החטיבה. אמרתי להם: "שלום!".
התחלתי לנסוע הלוך וחזור לחפש את קבר רחל. בסופו של דבר, בפעם החמישית אולי, מצאתי את קבר רחל. ראיתי כבר שזה הבניין, היה חושך מוחלט, קשה היה להכיר. הייתי עם המכונית שלי פלוס הג'יפ. היינו 4 איש: מנחם הכהן, הנהג שלי, נהג הג'יפ יעקב גורדון ואני.
נגשנו לשער של קבר רחל, והנה ראיתי שער של ברזל, ועל השער ישנה שרשרת עם מנעול ברזל ואי אפשר היה לפתוח את השער. אמרתי: "מה פירוש אי אפשר לפתוח?". בקשתי מהנהג שלי שיביא פלאייר והתחלתי לפרוץ את המנעול. ראיתי שאי אפשר לפרוץ את המנעול, לקחתי את הפלאייר פעם נוספת, כשאני עובד על החוליות של השרשרת. זה לקח לנו הרבה מאוד זמן. אני מעריך שזה נמשך עם הנסיעות ועם הכל, זה היה בקירוב בשעה 11 בלילה.
כשפתחנו, פרצנו את השער החיצוני של קבר רחל. את שער הברזל והשרשראות ישנם בידי עד היום כשנכנסתי לחצר ראיתי שיש עוד דלת אחת, דלת ברזל עם זכוכיות, גם היא סגורה. ראיתי שאני לא יכול לפתחה, שברתי את הזכוכיות משני מקומות, ושם היה בריח שאפשר היה לפתוח. פתחנו את הבריחים, ואנחנו כבר בתוך החדר החיצון של קבר רחל. ראיתי שעומד שם קיוסק, היו שם בקבוקי שתיה וסיגריות. בקשתי מהם [מהנהגים ומנחם הכהן] שלא לנגוע בשום דבר. לא היה לי איפה להחביא את זה.
אחרי כן, רציתי להיכנס הלאה לתוך החדר השני של הקבר, הדלת הקטנה הזאת היתה סגורה. זה היה קשה כקריעת ים סוף לפתוח אותה. לקחנו ברזלים ופלאיירים, לקח לנו 3/4 שעה לפתוח את זה, זה היה יותר קשה מאשר בחוץ. גם הגישה לשם היתה קשה, בסופו של דבר פתחנו, לא פרצנו.
כשנכנסנו פנימה, היה חשוך, היה לנו פנס, היו לנו גם נרות. הדלקנו 2 נרות וקראתי בעל־פה את הפסוקים של ירמיהו הנביא (לא, יד): "קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע, נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים, רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ. כֹּה אָמַר ה': מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ… וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם ה', וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם", "רחל אמנו – בנייך שבו לגבולם! הגשמנו את חזון הנבואה של ירמיהו הנביא". מילים אלו אמרתי שם במקום.
התפללנו ערבית, כי מנחה התפללתי ליד הכותל. זה היה בערך ב11:55-12:00. התפללנו ערבית, זו היתה התפילה הראשונה שהתפללנו כשהגענו לקבר רחל. זה סיפור המעשה איך שנכנסנו לקבר רחל.
קבר רחל כחודש לאחר 'ששת הימים'
קטע מסרט היסטורי, מהסרטים הצבעוניים הראשונים שצולמו בארץ ישראל.